מסע 7 הפסגות \ מאת: יורם קראוס

מסע 7 הפסגות \ מאת: יורם קראוס

 

7-הרים, 7 – יבשות

"מסע 7 הפסגות", הפך בשנים האחרונות למסלול הבגרות של מטפסי הרים בעולם כולו. מדובר על טיפוס לפסגה הגבוהה ביותר בכל אחת משבעת היבשות. זה מסע ארוך, קשה ומסוכן שדורש מחויבות גדולה לאורך שנים ומהווה, לאלו שהצליחו לסיים אותו, סגירה של מעגל חיים ארוך ומפותל בפסגות ההרים. 

ספורט טיפוס ההרים תפס בשנים אחרונות תאוצה מדהימה בעולם כולו. על האוורסט (8,848 מ'), ההר הגבוה בעולם, עובר כיום שיטפון של מטיילים. כל הדרך אל ההר מרושתת בבתי מלון, מסעדות וחנויות למזכרות. מידי שנה מבקרים בהר כ-25 אלף אנשים, אבל רק כמה מאות מהם מנסים לטפס עד הסוף – לפסגה.

גם לפסגת הקילימנג'ארו (5,895 מ') מנסים לטפס מידי שנה עשרות אלפי אנשים מכל העולם.

יורם קראוס מנכ"ל חברת ניהול הפרויקטים SMS מסביר: "מבחינה טכנית, הטיפוס לפסגת הקילימנג'ארו קל מאוד וכרוך בהליכה בלבד והגישה אליו נוחה ומסודרת, עם מחנות מסודרים ללינה, מה שהפך אותו לפופולארי מאוד בקרב מטפסי הרים. אבל דווקא מה שנראה על פניו קל יחסי, הופך את הטיפוס על ההר למסוכן. הגובה ומזג האוויר הקשה שבפסגת ההר, הכריעו לא מעט מטפסים פזיזים ובלתי מנוסים, שהקלו ראש בסכנות וחלקם אף איבדו את חייהם בניסיון לטפס עליו".

ההתפתחות הגדולה ביותר של התחום הייתה באזור הרי האלפים. על המון-בלאן (4,807 מ') מטפסים מידי קיץ עשרות אלפי אנשים וכך גם על כל פסגה מאתגרת בהרי האלפים. גם בארצות הברית התחיל טיפוס ההרים לתפוס תאוצה גדולה מאוד. התחרותיות בין האירופאים לאמריקאים ובין האירופאים לבין עצמם, הפכה את הטיפוס לספורט בין לאומי. יורם קראוס : "ספורטאים מכל העולם מחפשים אחר הקירות הגבוהים ביותר לטיפוס ואת המסלולים הקשים ביותר שניתן לכבוש בזמן הקצר ביותר". שבעת ההרים עם הפסגה הגבוהה ביותר בכל אחת משבע היבשות:

אסיה – אוורסט (8,848מ')

אפריקה – קילימנג'ארו (5,895מ')

אירופה – אלברוס (5,642מ')

דרום אמריקה – אקונקאגואה (6,956מ')

צפון אמריקה – דנאלי (מק'קינלי) (6,195מ')

אנטארקטיקה – וינסון (4,686מ')

אוקיאניה – קארסטנס (4,884מ')

 

הסכנות

אך בצד ההנאות ישנן גם הסכנות. יורם קראוס: "טיפוס הרים הוא ספורט האקסטרים וכמו בכל ספורט מעולם האקסטרים – הסכנה היא חלק בלתי נפרד ממנו. גם אם המטפס מיומן ובעל כושר גופני ויכולת טכנית גבוהה, ישנם גורמים שאינם תלויים בו: מפולות שלגים, סופות שלא מאפשרות להתקדם, פציעה של אחד מהצוות, או מזג אוויר סוער במיוחד ולא צפוי, וכד'.

כדי לצמצם את הסכנה למינימום,  נדרשים הרבה אימונים, סבלנות, כושר גופני טוב, והגיון בריא, שתמיד מועיל, בכל תחום".

 

הכושר הגופני הנדרש

הטיפוס הוא ספורט המתאים גם לגברים וגם לנשים והוא אחד מענפי הספורט היחידים שבהם ההישגים של נשים אינם נופלים מהישגי הגברים. בכלל, בתחום הזה יש יתרון לבעלי מבנה גוף רזה, אם זה בטיפוס קלאסי ועל אחת כמה וכמה בטיפוס צוקים או קירות. ככל שהמשקל העצמי שיש להעלות אל ראש ההר/הצוק נמוך יותר – כך הכוח הנדרש מן השרירים קטן יותר. יורם קראוס: "היופי בטיפוס הוא שהוא דורש יכולות רבות, לא רק פיזיות, אלא גם מנטאליות, וכמו בכל ספורט – היכולות והכושר מתפתחים ומשתכללים בהדרגה ככל שמתמידים".

 

האוכל הנכון

יורם קראוס: "ספורט טיפוס הרים מחייב הקפדה מרבית על איכות וכמות האוכל המסופק לגוף. טיפוס הרים יכול להיות חלומו הרטוב של כל חובב דיאטות, כי ביום טיפוס ממוצע יכול מטפס הרים לשרוף כ- 10,000 קלוריות. כל מטפס הרים מתחיל יודע לספר את סיפור המרוץ לקוטב הדרומי, שהוכרע בזכות ובגלל האוכל". 

שתי משלחות יצאו ב-1911 בדרכם להיות הראשונים שיגיעו לקוטב הדרומי: המשלחת של הנורבגי רואלד אמונדסן וזו של האנגלי רוברט פלקון סקוט. בניגוד לסקוט, אמונדסן למד במשך שנים מן האסקימואים מה לאכול. הוא הביא עימו בשר כלבי ים ושומן ליוויתני והשתמש בכלבי האסקימוסים, בעוד שסקוט הסתמך על סוסי פוני ואוכל מערבי כמו דייסה ובסקוויטים. כשהגיעו סקוט ואנשיו לאחר 81 יום אל הקוטב הדרומי, הם מצאו שם את הדגל הנורבגי וכבר סבלו מתת תזונה, ממחסור חמור בוויטמין C ולא היה להם מספיק מזון ודלק לבישול כדי להצליח לחזור.

סקוט ואנשיו גוועו בקרח, חמישה חודשים לאחר שיצאו לדרך, כשהם מרוחקים 18 קילומטרים בלבד! מבסיס האם ובו מחסן גדול של מזון אותו קברו בשלג שנה קודם לכן.

באותה שעה אמונדסן כבר עשה את דרכו לטסמניה כדי לעלות על דפי ההיסטוריה כאדם הראשון שהגיע אל הקוטב הדרומי.